וינטאג', רטרו וסבתא שיק – טרנדים בעיצוב בגדי נשים

שוק עיצוב אופנה בכלל, ובתוכו עיצוב בגדי נשים בפרט, נתון להשפעותיהם של טרנדים שונים.

אחת לתקופה מסויימת אנחנו נתקלים בסגנון חדש השוטף את חלונות הראווה בקולקציות מגוונות  הנשענות על זרם כזה או אחר. המעצבים, המכתיבים את קו ההלבשה שלנו, יוצרים קולקציות המעניקות את הפרשנות שלהם למהות הזרם העיצובי הפופולרי והפקות האופנה כולן מייצרות קטלוגים בעלי ניחוח דומה.

אז מה זה בכלל וינטאג'? ומהו רטרו? האם יש דבר כזה סבתא שיק? והאם יש הבדל בכלל בין כל אלה?

וינטאג'-

וינטאג' הוא הכינוי לקו האופנתי המושתת על עיצוב בגדים או אביזרי אופנה אחרים בניחוח של פעם.

למשל, בענף התכשיטים נהוג להחשיב תכשיט כוינטאג' אם גילו נע בין 50 ל100 שנים ואיכותו מעולה (תכשיט שגילו מעל ל100 שנים ייחשב "עתיק")

במובנים של האופנה ההלבשה של ימינו, וכיוון שפריטי טקסטיל לא משתמרים לאורך שנים כה רבות, מיוצרים דגמים חדשים בהשראת התקופה ההיא- או בגדים שנראים כישנים, תואמי הרוח התקופתית של לפני 50-100 שנה.

נוכל למצוא בקטגוריה זו פריטים שנראים משומשים אך בעלי עדינות, לא כמו ג'ינס משופשף, אלא שמלות מעודנות, דגמים שכמו לקוחים מסצנה כפרית של סוף המאה ה19, בדים נופלים ורכים, צבעוניות מעודנת ומראה נסיכתי בהיר עד חיוור או לחלופין בדי משבצות, אריגים כבדים יותר, גזרות בנויות, ז'קטים, מכנסיים גבריים ועוד. 

לאור העובדה שהזמן לא עוצר מלכת וכיוון שהשנים מתקדמות התקופה עליה מוכל השם הכלל וינטאג' התרחבה ולעתים מדובר גם על השראה השאובה מתקופה בת למעלה מ100 שנים.

רטרו –

אם הוינטאג' הוא חזרה לתקופה רכה ומעודנת הרטרו חוזר גם הוא בזמן אך למרחקים קצרים יותר-

אופנת הרטרו מתרחקת כל פעם לעשור אחר בהיסטוריה של אמצע המאה ה20 – כל שנוכל לראות השפעות חוזרות והשראות השאובות מן התקופות ההן-  (וגם מאמנים בולטים דוגמת אנדי וורהול ומרילין מונרו ועוד)

אופנת הפופ עם הדפסים הגיאומטריים, הצבעים הזעקניים ושילובי הצבעים המוזרים של האייטיז', אופנת המכנסיים המתרחבים, פסים ומשבצות, ובדים דמויי ריפוד ספות של הסבנטיז', וכמובן מה שניתן למצוא היום בכל חלון ראווה של מותג בגדי נשים  שמכבד את עצמו – הסיקסטיז' שוב כאן- בדים בצביעת בטיק, סרטי שיער, חצאיות מתנפנפות, מכנסיים קצרצרים, תחושה של חופש, שלום אחווה ורוקנ'רול.

סבתא שיק –

למי אין סבתא ששמרה בגדים מטרום ימי קום המדינה בנפתלין בארון? מי מאיתנו לא התחפשה פעם עם הבגדים של האישה האלגנטית ותכשיטי הפנינה, הדפסי הנקודות ובדי הקרושה והתחרה, נעליים שטוחות או נעלי בובה עם גרב, כובע רחב שוליים ששיווה לנו מראה של גברת נכבדה...

ובכן, הזרם הזה לקח את סגנון אופנה, סגנון הליידי מארגז התחפושות והביא אותו אל לב המלתחה הנשית כסגנון אופנתי לגיטימי ומרכזי – נמצא בו בדים פרחוניים, חצאיות קפלים, גופיות תחרה או קרושה, בגדי ים בגזרת תחתון רחב וגבוה, נקודות, פרחים, שיפון, ורוד עתיק ובז'...

אז מה בעצם אומר כל זה? או מהו סגנון אופנה המודרני?

אם עד לא מזמן חיפשו מעצבים את הקו המודרני, בדרך מצאו את האולטרה-מודרני ונשקו לסגנון הרובוטי-חללי נראה שתחום עיצוב בגדי נשים עושה את כל הדרך חזרה ומתרפק על הטעם של פעם, מתרכך, מתעדן ובעיקר מזכיר לנו שכמו כל דבר בטבע גם מעצבי בגדי נשים עובדים במחזוריות די ברורה...

אח, איזו נוסטלגיה...